בלידה החמישית שלי אני זוכרת רגע מסוים שהייתי באמבטיה במים, זה כבר היה ממש לקראת הסוף.

הראש של התינוקת המתוקה שלי יורד למטה, ואני מרגישה תחושה כזו עוצמתית בגב התחתון,

הייתי חייבת את היד של המיילדת שלי כל הזמן שם בגב, זה היה כל כך עוצמתי שאני זוכרת את עצמי אומרת "הו אלוקים" …

כבר הייתי אז דולה מקצועית והבנתי שאני בשלב המעבר.

שלב שלפעמים היולדת נשברת.

יולדות בשלב הזה לפעמים אומרות "אני לא יכולה יותר", "אין לי כוח", "אני מתה…" 

כל אחת לפי הלקסיקון שלה.

וכשאני נאנחתי "הו אלוקים" הבנתי שזה שלב המעבר שלי.

מה עזר לי ברגעים האלו? זה קרא לי להיכנס להרפיה עמוקה יותר.

למזלי תרגלתי בסוף ההריון הרפיה ונשימות עמוקות, שמעתי שוב פסקול של הרפיה גם שם באמבטיה,

הצלחתי להיכנס להרפיה עמוקה יותר, לחזור לרוגע ושליטה בתחושה, וזמן קצר אחר כך ברוך השם ילדתי אותה במים ברכות…

לפני הלידה השישית הייתה לי מטרה לתרגל יותר את ההרפיה.

פחדתי מהרגע הזה, רציתי לעבור גם את השלב הזה של ירידת הראש ברוגע מוחלט, בטוב.

התמדתי, שמעתי כל יום בסוף ההריון את פס הקול של ההרפיה והדמיון המודרך.

ואכן הצלחתי בזכות התרגול להיכנס להרפיה עמוקה יותר תוך זמן קצר יותר.

ובלידה הזו, השישית, התוצאות היו מדהימות ב"ה.

מרוב ההרפיה שהייתי בה הלידה התקדמה כל כך מהר שאפילו לא הספקתי להיכנס למים…!

הראש של התינוקת פשוט החליק החוצה בכמה נשיפות, ללא לחיצות, ולא היה לי שום רגע של יאוש או שבירה ב"ה.

שוב ראיתי את היכולת המדהימה של ההרפיה להוריד כאב ולקדם את הלידה.

היה לי פסקל נהדר של דמיון מודרך אבל אני אגיד לך את האמת… משהו היה חסר בו:

את המשמעות הרוחנית של התהליך, את החיבור ליוצר, למי שמחייה, שמוריד את הנשמה.

תקופה ארוכה היה לי חלום לייצר פס-קל של הרפיה ודמיון מודרך ללידה,

שעוזר לאישה להרפות היטב את הגוף וגם מעצים את כוחות הנפש שלה 

עם חיבור לאמונה, לבורא, למקום הרוחני של נס הלידה.

אני מתרגשת לספר לך שהחלום שלי מתגשם!

אני זוכה להשיק מוצר בלעדי, ראשון מסוגו. דמיון מודרך "טבעי לך ללדת" בגישה יהודית חסידית.